סגרתי מהר את הטלפון ומחקתי את ההודעה, באותו רגע לא ידעתי מה לעשות עם עצמי ,ניקול למה ברחת לשירותים? שמעתי את כל המורה מחוץ לדלת.
נכנסתי לאחד התאים נעלתי את הדלת ונעמדתי על האסלה,כדי שלא תחשוב שאני שם.
ניקול? צאי החוצה השיעור עומד להתחיל! המוה המשיכה לומר את אותו משפט שוב ושוב והחליטה להכנס.
עמדתי בלי לנשום ובלי להשמיע קול וזה עבד דווקא די טוב עד ש......
הטלפון התחיל לצלצל:"שיחה נכנסת מיונתן" הצג הראה תמונה שלי ושל יונתן על המסך של הטלפון
חשבתי לעצמי:למה יונתן מתקשר
ניקול! קול המורה קטע את מחשבתי:צאי מיד אני שומעת אותך ומי מתקשר אליך באמצע השיעור? המורה שמעה את הצלצול
התחלתי לטפס על מושב האסלה כדי לחמוק מהמורה דרך החלון.
בחוץ יונתן חיכה לי ושאל:" ניקול למה לא ענית לי,למה את כועסת עלי? מה קרה?!"
הסברתי ליונתן הכל והשלמנו.
הנה זה סוף סוף צלוצול בי הספר שגומר את היום המוזר הזה.
התחלטתי לרוץ לכיוון הבית, מהר מהר יונתן צעקתי ליונתן שירוץ מהר אחרי.
עוד לפני שהגעתי הביתה: הודעה חדשה מאמא:"ניקולי? איפה את אני ואבא מזמן מחכים לך בבית הקפה?"
אוי לא שחכתי מזה לגמרי התעצבנתי על עצמי
באותו רגע הייתה לי תחושה כל כך מוזרה:מצד אחד כל כך רציתי לדעת כבר את האמת לדעת על מה כולם מדברים
ומצד שני לא רציתי לשמוע כלום כי יש סיבה למה הורי לא סיפרו לי כלום.
"נו? מה היגיע למה עצרת?" יונתן שאל אותי בהיסוס
"אממ... כלום פשוט אמא הזכירה לצריך להוציא את רודי לטיול" שיקרתי פעם ראשונה שאני עושה את זה עוד ליונתן? החבר הכי טוב שלי.
הרגשתי באותם רגעי מוזרים כל כך רע עם עצמי פשוט בלי להוציא מילה ברחתי הביתה וננעלתי בחדר....
אתם רוצים שאני ימשיך את הסיפור?


































































