עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

"להיות, או לא להיות, זאת השאלה.
מה נעלה יותר: לשאת באורך רוח
חיצי גורל אכזר, אבני מרגמותיו,
או אם חמוש לצאת מול ים הייסורים
למרוד, וקץ לשים להם? למות:
לישון,
ולא יותר; ודעת : השינה הזאת
תשבית מכאוב הלב ואלף הפגעים,
זה חלק כל בשר - הנהי התכלית,
אליה יכסף אדם, למות: לישון,
לישון!
... כי מי ישא שוט הזמן ולעגו,
חמס העריצים, בוזם של שחצנים,
עצבת אהבה נכזבת, ענויי דין,
עזות השליטים וכל הביזיונות,
אשר ינחל צדיק מידי חדל אישים -
אם הוא במו ידיו יכול לפטור הכל
במחי פגיון אחד? מי זה ימשוך
בעולם,
גונח ממשא חיים לעייפה,
לולא אימת דבר מה שאחרי המוות -"

-המלט, שייקספיר-
חברים
lea ljuliSnowאיירונוםנום23lovely
The Cheshire CatSNOWסתם אחתרוזיDaliaSdont let me go .
ashleyנטלי ^!^JennyBorn To Dieמאיה נוימןLoLa
me-***תמר גלעדSuzanשקדאלונהליה love
KILL YOURSELF ...Here To LoveMaskedCatאפרתit`s my lifeYin Yang ☯
עוד מישהי בעולם....השמלה האדומהdianaתרנגולᶠᶸᶜᵏᵧₒᵤgamer girl
דניאלאני לא.סייג'זהו כל סיפור חיי :-)AbiBsomeone
Meshiכוכב באפלהNastya Moromerליאם שטיקגולדאליסה
מאיר בוזגלוהכל על ליטמן השווה!!sashaBlue Moongirle lifeShir
smooth criminalדורsmileGhost Dognastiaאנונימית
ליאן -חייה בסטלה בוביים♥הבלתי נראתבלינקוgirl❥AngelK❥עדן מאיר
TigerLilyblue lightילדת החיםtimtamoritLonelyGirl
cosmicBFFבונז'ור ♥life is sweetמימינערת הגורלsee from the heart
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
SMILE

life isn't always full of reasons to smile
but your smile is a reason for others to smile too
:)

האמת

30/08/2017 01:02
עוד מוזרה בעולם
״איך לא ידעתי על זה ? ״ אמרת לי , אני לא רציתי שתדע , בחיים לא , לא על זה , לא על המקום הזה . אבל אם אתה קורא את זה כנראה שסיפרתי לך , או שבמקום לדבר נתתי לך לקרוא את זה פשוט . אז היי ברוך הבא לעולם אחר , לחלק האחר שלי .הכל התחיל בכיתה ו , אבא אמר לי , למה שלא תתחילי בלוג ? תכתבי בו את החוויות שלך , מה את אוהבת , כל דבר חיובי שעברת .וככה עשיתי כי אני אוהבת לכתוב אז מה לילדה בכיתה ו יש להפסיד ? כתבתי את הפוסט הראשון שלי , הצגתי את עצמי כמו שצריך . התאהבתי ברעיון . עולם קטן ששייך רק לי . רצתי לספר את זה כמובן לכמה שרק אנשים שאני יכולה והרוב אמרו שאני משועממת ולמה לעשות דבר כזה , אז ברור שחזרתי לאותו עולם קטן לראות כמה אנשים קטנים הגיבו לפוסט הקטן של אותה ילדה קטנה . אף אחד . במקום כזה לא מתקבלים אנשים שמחים . זה לא מעניין . המשכתי לפרסם לאט לאט ״חוויות ״ ולאט לאט התחילו לגלות עוד בלוגר שהגיע למקום הזה בטעות . אבל עם כל הקצת אנשים נחמדים שהיו גם קצת אנשים פחות נחמדים , ״ את לא מעניינת אף אחד״ ״תחזרי לגן.״ דברים שאיכשהו נגעו בי , גרמו לי להפסיק . לאט לאט האתר הבלוג הקטן והשמח נסגר ונפתח מקום פריקה, לא הייתי עצובה , באמת שלא . לא ידעתי אז מהי באמת עצבות , אבל ראיתי שאחרים על כל פוסט דיכאוני מקבלים תגובות רחמים , ואהבה . ומה הייתי עושה בשביל ההרגשה הזאת , של שייכות של חמלה וחיבה כלפי מישהו לא מוכר . אז התחלתי לכתוב על הדברים העצובים בחיים שלי , וכמו שאתם יודעים דיכאון הוא דבר מדבק , וכך האתר הקטן והשמח שלי הפך ל ״עוד מוזרה בעולם ״ אתה בטח שואל למה השם הזה , ובכן תמיד הייתי מוזרה את זה ידעתי כבר אבל אהבתי את השם הזה ״ מוזר ״ ״ מוזרה ״ הרבה אנשים מתייחסים לזה לעלבון , אני התאהבתי בשם הזה ״ מוזר״ בשבילי זה סימן משהו מיוחד. אבל עוד מוזרה בעולם הקטין את המיוחדות שהמילה מוזר הביאה איתה וכך עוד אחת בעולם הזה שבמקרה מיוחדת לא יותר מהשאר . התחלתי לכתוב על בסיס קבוע אבל רק דברים עצובים , שעם הזמן התחילו להיות יותר ויותר כאלה . כתבתי ספר , אחר כך עוד אחד . הם לא טובים סתם ניסיתי להיות משהו שבחיים לא אהיה , טובה במשהו . עם הזמן הדיכאון התחיל להאפיל עליי לאכול אותי מבפנים , זה הרגש היחיד שבאמת זכרתי משהו , את התחושה שלו והתחלתי לשקוע במחשבות , איומות , שהפכו את עוד מוזרה בעולם למישהי כבר שלא תהיה לא מוזרה , ולא מיוחדת , מישהי שבחיים לא היית מכיר . התחלתי לעשות הכל בשביל לזכות במילים ״ את בן אדם טוב ״ כי רדפתי כל חיי אחרי אהדה של אנשים אחרים שהיו נותנים לי הוכחה שאני באמת מיוחדת . תראו אותי אני לא סתם עוד מוזרה בעולם אני מישהי ! עם שם ! ואוהבים אותי ! אוי איך הם אוהבים אותי , אותי! אותי.. אותי....אי אפשר להיות בדיכאון לנצח והנצח הזה התחיל להיות יותר בהיר , ואני הפסקתי להגיע לפה , רק בימים השחורים ביותר שהיה לי רצון לדבר עם מישהו הייתי כותבת , אבל לאט לאט גם זה נעלם והייתי נעלמת מפה , לא הייתי מאושרת רוב הזמן , הדיכאון לא עבר , אבל הרצון לנסות להיות מיוחדת עבר . ובזמן הזה התבגרתי באמת שהתבגרתי , הדיכאון הפך למשמעותי יותר אך בכמות קטנה יותר , הרי אתה הגעת לחיים שלי . אבל היו דברים שלא ידעתי להסביר , אז הייתי בורחת לפה לא בשביל לשמוע שמישהו אוהב אותי , הייתי בורחת לפה לצעוק את הרגשות שאף אחד לא יישמע . אתה לא אוהב אותי ככה , אתה לא אוהב , אני יודעת יקירי הייתי צריכה לומר . אבל זה מהדברים שאף אחד לא ידע , ואני לא רוצה שידע . אני לא רוצה לחזור לדיכאון אני לא רוצה זכר מהתקופות השחורות והבודדות האלה אני לא רוצה שתכיר אותי ככה , שתחשוב עליי ככה . זאת עדיין אני בלב שלם אני מודה אני עדיין עוד מוזרה בעולם ואהיה עד סוף ימי אבל אני לא רק המוזרה , אני גם המיוחדת .כנראה שלא בשביל אף אחד . אולי קצת , קצת , בשבילי .
edyaIM AL
lea l
30/08/2017 09:43
מסכימה איתך, בלוג/יומן הוא עולם משל עצמי וזה כיף שאת יוצרת עולם שהוא רק שלך. כשכותבים על דברים דיכאוניים זו פריקה שעוזרת ומחזקת אחר כך.
ומוזר זה מיוחד:)
חבר שלך
02/09/2017 19:56
אז עכשיו אני יודע, ואני שמח שאני יודע, אני שמח לגלות בך כול צד שבך. גם אם הוא פחות זוהר, ואני הייתי שם, הייתי בתקופה הזאת איתך ועזרתי לך גם שהיה לי מאוד לא נוח לענות. כי אהבתי אותך. רציתי כבר אז לדעת עלייך הכול, אבל את ילדה כול כך עמוקה, שאני מכיר אותך כבר 4 שנים ואני עדיין כול הזמן לומד עלייך עוד משהו, וזה לא יפסיק בזמן הקרוב, אז רק שתדעי שזה לא שינה לי לגבייך כלום, אני עדיין אוהב אותך, ועדיין רוצה לשמוע כול דבר עלייך, והבלוג הזה נתן לי עוד שעד להכנס לעולם הזה שמסתבר שנקרא "עוד מוזרה בעולם"
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: